פסק-דין בתיק עפ"א 186/08

אב"ד השופט הווארי

רקע

1.         חלקות 7 + 3  בגוש 202013, בשטח של כ- 18,636 מ"ר, הנמצאות באדמות מ"א גולן (להלן: "החלקות"), עברו הסדר לפי פקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן:"פקודת ההסדר"), ונרשמו בספרי המקרקעין, בבעלות מדינת ישראל, וזאת ביום 2.12.90  וכן  ביום 23.11.1994.

2.         בין המערער לבין המשיב ישנה מחלוקת בנוגע לזכויות בחלקות הנ"ל. המערער לא השלים עם הליכי ההסדר לפי פקודת ההסדר, כך שבחודש נובמבר לשנת  2000, או בסמוך לכך, עלה  המערער על החלקה ותפס בה חזקה, הוא גידר חלק ממנה בגדר, החל לטעת בשטח נטיעות שונות וכן חפר בריכת מים.

3.         ביום 28.1.01 הגיש המשיב תביעה בפני בית משפט קמא (ת.א. 1228/01), לסילוק ידו של המערער מהחלקות ולאסור עליו להיכנס אליהן ו/או לבצע בהן פעולה כלשהי.

4.         במהלך המשפט הגיעו הצדדים לידי הסכמה דיונית, לפיה ניתן בין השאר, כנגד המערער צו מניעה זמני, כדלקמן:

"1. מבלי להודות בשום טענה, ו/או עובדה הנטענת על ידי מי מהצדדים, מוסכם כי בשלב זה יוכל המבקש, הנתבע, להשקות את מטע העצים ולטפל בו, טיפול משמר בלבד, מבלי לשנות את המצב הקיים ומבלי שיבצע כל פעולה המהווה בניה על פי מובן מונח זה, בחוק התכנון והבניה, לרבות שלא ייעשו עבודות גידור, מעבר לעבודות שכבר בוצעו, עד להיום.

2. אין בהצהרה דלעיל משום השתק או מניעות מצד התובע, ו/או כל רשות מטעם מדינת ישראל, לטעון כל טענה בקשר להעדר היתר בניה או רשיון עסק, ואין בהסכמה דלעיל כדי לפגוע בכל זכות של המדינה, בכל הקשור לקרקע נשוא תיק זה, במידה וקיימת זכות שכזו.

3. מוסכם גם כי אין בהסכמה דלעיל משום ויתור על זכות כלשהי מטעם הנתבע.

4. מוצהר ומוסכם בזאת בין הצדדים, כי צו המניעה שניתן בתיק זה צומצם בהתאם להסכמה דלעיל...".

לבקשת הצדדים, אישר בית המשפט קמא (כב' השופט עיילבוני), ביום 2.4.01  את ההסכמה הדיונית ונתן לה תוקף של החלטה.

5.         ביום 6.7.06, הגישו הצדדים לבית משפט קמא הסכם פשרה בכתב, לפיו ובין השאר יופסקו ההליכים המשפטיים בתובענה, והיחסים המשפטיים בין הצדדים יוסדרו עד למתן פסק דין חלוט בתביעת הבעלות שהוגשה על ידי המערער כנגד המשיב בת.א. 1040/40 בבית המשפט המחוזי בנצרת.  בסעיף 8 להסכם הפשרה, נקבע כי:

"בזמן הפסקת התביעה ימשיכו להתקיים כל הוראות צו המניעה הזמני שניתן בתיק כפי שתוקן/שונה בהסכמת שני הצדדים וכפי שאושר ע"י כב' ביהמ"ש בהסכמת שני הצדדים ביום 2.4.01".

בית המשפט קמא (כב' השופט שכיב סרחאן), אישר ביום 6.7.06 את הסכם הפשרה ונתן לו תוקף של פסק דין. משכך, צו המניעה הזמני  הפך לצו מניעה קבוע.

6.         ביום 30.5.07,  הגיש המשיב לבימ"ש קמא בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט (להלן: " פקודת הביזיון"), ובה ביקש כי בימ"ש קמא יאכוף על המערער לציית לצו המניעה הקבוע, שניתן בת.א. 1228/01, בין במאסר ובין בקנס.

בבקשה נטען כי המערער הפר את צו המניעה הקבוע, ובניגוד לצו בנה על החלקה  מבנה, הנחזה כמבנה האמור לשמש כמסעדה, וכן הקים במקום גדר מאבנים ומבטון, וביצע בשטח עבודות הכשרת קרקע החורגות מעבודות של שימור המטע.

מנגד, טען המערער כי אומנם אין הוא חולק על העובדות הנטענות על ידי המשיב, אך אין מקום לכוף אותו בסנקציה לציית לצו המניעה הקבוע, לפי סעיף 6 לפקודה. עוד טען כי עבודות הבניה, שבוצעו על ידו בחלקה תוך הפרת צו המניעה הקבוע, הושלמו בחודש מאי 2007, ולמעשה, ההפרה הופסקה במועד האמור. בנוסף טען כי צו המניעה הקבוע אינו אוסר עליו, באופן מפורש, להשתמש או לנהל בחלקה מסעדה או עסק, אלא נאסר עליו לבצע עבודות בניה.

7.         החלטת בית משפט קמא:

ביום 19.9.07 ניתנה החלטתו הראשונה של בית משפט קמא (בש"א 3549/07), לפיה  קיבל את הבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט.  על החלטה זו הוגש ערעור לבית משפט זה (עפא 1034/07), במסגרתו טען המערער לפסלות ההליך בבית משפט קמא בשל אי נוכחותו האישית בדיון אשר התקיים רק בנוכחות בא כוחו בלבד. ביום 4.12.07 ניתן פסק דין בהסכמה לפיו הוחזר התיק לבית משפט קמא לשמיעתו מחדש תוך חיוב המערער בהוצאות המשיב בגין אותו הליך.

בית משפט קמא, לאחר  שדן בבקשה מחדש, עיין בכתבי בי-דין, ולאחר ששמע ראיות הצדדים וטיעוניהם הגיע לכלל מסקנה כי בקשה זו לפי פקודת ביזיון בית משפט בדין יסודה וקבע כי המערער הפר את צו המניעה הקבוע, וכי המדובר בהפרה חמורה מאוד ונמשכת. עוד קבע ביהמ"ש קמא כי אכיפת צו המניעה הקבוע דרך מנגנון בזיון בית המשפט, הינה חוקית וחוקתית והסנקציה שבסעיף 6 לפקודה הינה מידתית ואינה עולה על הנדרש. ביהמ"ש קמא ציין כי המערער בניגוד מוחלט לצו המניעה הקבוע ביצע בחלקה עבודות בניה בהיקף נרחב ולמטרה עסקית, ניהל מסעדה במקום, הפר את  צו המניעה הקבוע וממשיך להפרו, ברגל גסה, ומזלזל בבית המשפט ובהחלטות שיפוטיות. לכן, אין דרך אחרת אפקטיבית לגרום להפסקת ההפרה או מניעתה אלא דרך הטלת סנקציה, לפי סעיף 6 לפקודה.

לסיכום, בית משפט קמא נעתר לבקשה והטיל על המערער קנס יומי בסך של 750 ש"ח בגין כל יום נוסף שבו הוא מפר את צו המניעה הקבוע וזאת החל מיום מתן ההחלטה. כמו כן, חייב בית המשפט קמא את המערער לשלם למשיבה הוצאות ההליך בצירוף שכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בסכום כולל בסך 5000 ש"ח.